המדינה מתמודדת עם לא מעט מצבים מורכבים בשבועיים האחרונים. ההסלמה בדרום מצד אחד וימי זיכרון מצד שני. הימים הקשים הללו יכולים להשפיע על יומו של כל אדם, בין אם הכרתם אדם יקר שכבר אינו איתנו ובין אם לא.
מגיל ילדות למדנו להכיר את הימים העצובים הללו, עמדנו בצפירה ושרנו שירי להקות צבאיות במקהלה בבתי הספר. עם השנים התחלנו ללכת לטקסים העירוניים, קודם עם ההורים ולאחר שנים פשוט כי זה מרגיש נכון.
הדילמה האמיתית התחילה ביום בו הבנו את משמעות היום המיוחד הזה והעובדה כי ברגע שהוא נגמר, אנחנו צריכים לרוץ מהר להתקלח ולהתחיל להתארגן לערב החגיגי שמחכה לנו במרכז העיר. אפילו היום, במהלכו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, רבים עשויים למצוא את עצמם עושים תכניות לשעות העבר רגע לאחר שעמדו בצפירה.
לכל יום זיכרון, יש מוצאי יום זיכרון – לומדים להרפות מהעצבות
רבים עשויים לשאול את עצמם, איך ניתן רגע אחד להיות כל כך עצובים ובשני לעבור לשמחה גדולה שנובעת מחגיגות יום הולדתה של מדינתנו? הרי המעבר מעצב לשמחה לפעמים עשוי להרגיש חד מידי ואף לא טבעי.
המעבר החד אשר נכפה עלינו דורש מאיתנו להפגין יכולות ניתוק מסוימות, כך למעשה לאפשר ליום העצוב להסתיים וליום השמח להתחיל. היכולת שלנו בתור בני האדם, "לשים בצד" את רגשות הצער והכאב ולהתפנות למצבי רוח אחרים לחלוטין, ייחודית לנו ויכולה לעזור לאנשים רבים לצאת ממעגל העצבות אל תוך יום שמלא בחגיגות.
מעניקים משמעות לאובדן
דרך נוספת להתמודדות עם מצב מורכב זה תהיה הענקה של משמעות לאובדן אותו חווינו. האבל על אובדן בן או בת משפחה נוגע בכל עצב בגוף, אך בעוד ברגעים הללו נוכל לזכור כי יקירינו לא נפלו לשווא. חגיגות קיומה של מדינת ישראל צוותו ליום הזיכרון בדיוק בגלל נקודה זו. בכדי להזכיר לנו, כי גם האובדן הנורא אותו חווינו הוא זה שאפשר במובן מסוים את היכולת לחגוג את יום הולדתה של מדינת ישראל.
שני צדדים למטבע – מחייכים ומחבקים את הכאב
אך בשעה שאירועי יום הזיכרון נוגעים בנו באופן אישי יותר, הרי שביצוע המעבר הזה עשוי להיות מאתגר במיוחד. העולם שסביב מתחיל לשמוח, אך בפנים אין אתם מצליחים לשחרר מתחושת האובדן. בדיוק ברגע הזה חשוב לזכור כי אנו יצורים מורכבים מאוד. אנו חווים תחושות מנוגדות כל הזמן וגם מצב זה אינו שונה במיוחד.
דואליות היא שם המשחק וחשוב לזכור כי אין שום דבר נורא במעבר אל יום שמח בעודנו נושאים את הכאב בלב. הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו והגעגוע לאנשים יקרים שכבר לא כאן, כנראה שלא יחלוף. אך אין הדבר אומר כי לא נוכל לחייך יותר לעולם. החיים יובילו אותנו אל רגעים שמחים, וגם הם ישפיעו עלינו, בדיוק כמו הרגעים הכואבים.
זוכרים ומנציחים איש איש בדרכו
רבים חוששים מן ההתמודדות עם המעבר מעצב לשמחה, אך מוצאים את עצמם מתמודדים עם סיטואציה זו מידי שנה. מחבקים את המשפחה והחברים, מנציחים את זכרם של כל אלו שאינם כאן יותר וממשיכים אל עבר עתיד מלא תקווה וגעגוע.
בסופו של דבר, כל אדם מוצא את דרכו שלו לזכור, להנציח ולהתגעגע ולאחר מכן לעבור את יום של חגיגות. כל דרך עונה על צרכיו של אדם שונה וגם אם אתם עדיין מתקשים עם מעבר זה, דעו כי אינכם לבד. ניתן לפנות אל אנשי מקצוע על מנת לקבל את הכתף התומכת והאוזן הקשבת בימים אלו, כמו גם את כל הכלים להתמודדות יעילה עם היום הקשה.
החיים מלאי שמחה ועצב אשר שלובים זה בזה, בלעדי האחד לא נדע להעריך את השני. ללא הקושי לא נוכל להיאחז בשמחה בשתי הידיים.
