עם הגיעו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ומעט לפני יום העצמאות של המדינה, אנו שבים ונזכרים במלחמות והאתגרים עמם התמודדנו – בגבורה רבה. אכן, אנו מציינים 71 שנה, פסיק קטן לעומת הוותק בו מדינות רבות אחרות מחזיקות. עם זאת, מדובר בשנים המחזיקות בתוכן עולם ומלואו – שמחה לצד כאב וקושי. כך, בטרם נחגוג את התקומה של ישראל, חשוב לקחת מספר דקות או שעות ולחשוב על ההיסטוריה המרשימה שלנו – והחיילים שלחמו עבורנו ובשבילנו.
במקביל, חשוב להדגיש שעבורנו מדובר בלוחמים גיבורים, אך עבור אחרים מדובר בקרובי משפחה יקרים ואהובים; אנשים שהלכו אך לעולם שבו לביתם. האם יש דרך אחת נכונה לזכור קרוב משפחה שנפטר? אין לכך תשובה אחת ויחידה. ננסה לענות על השאלה בכתבה.
להנציח את אהוב ליבנו – על ידי ביצוע מספר פעולות
אכן, מדי שנה מגיע אחד הימים הקשים ביותר; יום בו אנו מתייחדים עם זכרם של הלוחמים שהגנו על המדינה בחירוף נפש. בזכותם – אנו יכולים לקום מדי בוקר ולתכנן את יומנו על מי מנוחות. כדי לציין את תפקידם בהיסטוריה הארצית והאישית שלנו – אנו נעמוד דום למשמע הצפירה. רבים אחרים יתלו דגלים כחול לבן ויזכרו בימים ההם.
חיילים אלו שלא שבו הם סמל עבורנו. אבל עבור קרובי משפחתם הם אנשים בשר ודם ; אוסף זיכרונות, רגשות ורגעים שילכו איתם עוד שנים רבות. מדובר בכאב מוחשי ביותר שאיננו נעלם עם הזמן – אלא רק הולך ומתעצם. לאבד קרוב משפחה אהוב הוא לעולם לא אירוע פשוט. בין אם בשל מחלה ארורה, תאונה מצערת או שמא עקב נסיבות אחרות – המשפחה, האישה, הילדים והחברים הם אלו שצריכים להמשיך יום-יום ולנהל שגרה בין זיכרון אחד למשנהו.
כאשר מדובר באובדן חיי אדם לאור מלחמה עקובה מדם, זהו תרחיש נוראי – בכך אין כל ספק. האם ישנן דרכים להתמודד עם הכאב שאנו נושאים עמנו? והאם ישנה יותר מדרך אחת לזכור קרוב שנפטר? נציין חלק מנקודות אלו כעת:
- כאשר אדם נפטר, נהוג ביהדות לחלוק לו כבוד אחרון על ידי קבורה בחלקה הרלוונטית. מדובר בטקס מרגש לאורכו אנו נפרדים מהבן אדם שהכרנו ומניחים מספר אבנים. במקביל לכך, ולאחר ה-30, אנו נחשף למצבה. נדגיש כי משפחות רבות בוחרות במצבות מיוחדות ומנסחות הקדשה ייחודית עבור הנפטר. מדובר בדרך ראשונית לעבר הזיכרון וההתמודדות עם כך.
- דרך נוספת לזכור את אהובנו, היא באמצעות יצירת פינת הנצחה. למה הכוונה? זהו השלב בו מומלץ להיזכר בפעילויות האהובות על הנפטר, המקומות בהם נהנה לטייל והאם נהג להשתתף בתחרויות ספורט. בהתאם לתשובות אלו, כך ניתן יהיה לבחור את המיקום המדויק – ולהקים בו פינה המנציחה את פועלו. החל מהקדשה, הצבת ספסל ואף תכנון מרתון או משחק כדורגל על שמו – כך, תוכלו להיות סמוכים ובטוחים כי זכרו לא יעלם, להיפך.
- אומרים על הישראלים שהם דברנים. מדובר באמת לאמיתה. עם זאת, כאשר מדובר בקרוב משפחה שנפטר – נדמה כי היכולות הוורבליות שלנו נאלמות דום, דממת אלחוט. אני מציעה דווקא לדבר כמה שיותר על אהוב ליבכם: החוויות, הטיולים, המוזיקה שאהב, הסרטים בהם צפה – אלו הרגעים שהפכו אותו למי שהוא. בנוסף, מדובר בחוויה אשר תגבש את אלו שנותרו – ותעניק תמיכה עבורם. בתור בת שממשיכה להתגעגע לאבא שלה, אני יכולה להבטיח לכם שטיפ זה מדויק, מניסיון.
להישאר עם הזיכרון החמים
אין דרך אחת לזכור את אלו שהלכו ולא חזרו. אם תנסו לכל הפחות פעולה אחת עליה המלצנו, אין ספק שהזיכרון החמים יישאר אתכם תמיד. מבטיחים.
