איך בונים אקורדים?

אקורדים הם שלד היסוד של המוזיקה. אבל מאיפה הם מגיעים, ובעיקר מה זה כל השמות המוזרים שנותנים להם? רוצים סוף סוף להבין מה ההבדל בין אקורד מוגדל למוקטן?…

אקורד, או בעברית צחה – תצליל

אקורד, או בעברית תצליל הוא צירוף של שלושה תווים ומעלה המנוגנים במקביל. זוהי ההגדרה הקרה של אקורדים. אך האמת שמאחורי כל אקורד יש עולם ומלואו. אקורדים הם אחראים העיקריים לגוון של השיר. הם יכולים בקלות לגרום לשיר להישמע פופ, בלוז, ג'אז או רוק כבד.

אקורדים, למרבה הפתעת רבים, לא באים משום מקום. אקורדים הם לרוב ניגזרת של סולם או מודוס מסוים. ישנם סוגים רבים של אקורדים אך ניתן לחלק אותם למספר קבוצות יסודיות, זאת על פי מספר התווים שיש להם. אקורד משולש הינו אקורד בעל שלושה צלילים, אקורד מרובע בעל ארבעה וכן הלאה. רוב האקורדים שאנו נתקלים בהם ביום יום הם משולשים או מרובעים. בג'אז ומוזיקה מורכבת יותר ניתן למצוא גם אקורדים מחומשים או משושים (הסיוט של כל נגן גיטרה).

כמו שציינו, אקורדים הם תוצאה של סולם. אך מה הכוונה? בוא ניקח דוגמה פשוטה – סולם דו מזו'ר, מעתה והלאה היא יהיה הסולם עליו נבצע את כל ההדגמות שלנו. לסולם 7 דרגות:

1 – דו

2 – רה

3 – מי

4 – פה

5 – סול

6 – לה

7 – סי

כבר נראה שמכל דרגה ניתן לחלץ אקורד משולש. האקורדים שאנו נבנה כרגע יקראו אקורדים דיאטונים לסולם דו מזו'ר, מאחר והם נגזרת של הדרגות של דו מזור.

ניקח את הדרגה הראשונה, דו. כדי לבנות אקורד אנו זקוקים לעוד שני צלילים. אחד כאמור כבר יש לנו – דו – שורש האקורד. אקורדים משולשים סטנדרטים בנויים בדילוגים של דרגה בין צליל לצליל. מאחר והתחלנו בדרגה 1, נדלג על 2, ניקח את דרגה 3 – מי, נדלג על 4 וניקח את 5 – סול. נחבר את התווים שיצאו לנו מהדילוגים העליזים שביצענו פה: C E G, דו מי וסול. באופן כזה ניתן להוציא מכל דרגה בסולם 2 תווים נוספים שיצטרפו לשורש ויהוו אקורד.

אני יכול לתת לו איזה שם שבא לי?

השלב הבא הוא לתת שם לאקורד. כדי לתת שם לאקורד, עלינו להבין מעט לעומק את מבנה הסולם. סולם בנוי ממרווחים. מה הכוונה? גשו לפסנתר ונסו לנגן את כל הצלילים – כולל השחורים – מדו עד דו. קטסטרופה, מה? מכאן אפשר להסיק שאופיו המסוים של סולם ניתן לו על פי המרווחים בין הדרגות. כעת בוא ניתן שמות למרווחים: פרימה, סקונדה, טרצה, קוורטה, קווינטה, סקסטה, ספטימה ואוקטבה. כרגע זה בטח נראה לכם כמו רצף קללות אקזוטיות באשורית מדוברת, אך כבר תראו שהשד לא נורא.

שמות המרווחים הללו מתארים את המרחק בין שורש הסולם (לדוגמה, בדו מז'ור – דו) לשאר הדרגות. המרווח הראשון, פרימה היא המרווח המתאר מרחק של 0 צעדים. פרימה היא המרחק בין הדרגה הראשונה לראשונה. נשמע מוזר, אך אל תאשימו אותי, אולי את הכנסיה. הדרגה הבאה, סקונדה, את המרחק בין הדרגה הראשונה לשניה. טרצה את המרחק בין הדרגה הראשונה לשלישית וכן הלאה.

הבעייתיות מתחילה כשאנו שמים לב שבין המרווחים האלה מסתתרים לעיתים תווים נוספים. פסנתרנים מכנים אותם 'השחורים' וגיטריסטים בדרך כלל לא שומעים עליהם עד השנה השניה של הנגינה שלהם. אם נסתכל שניה על הפסנתר נראה דבר מעניין. נראה שסך הכל התווים בין דו לדו גבוה יותר, הוא 12 חצאי טון. דבר נוסף נוכל לראות, זה שבין דרגה לדרגה אין רווח הגדול מחצי טון. כעת כשאנו מכירים את האויב, נאלץ להעניק לכל אחד משמות המרווחים שם מתאר נוסף. בואו נראה איך זה עובד.

המרווח סקונדה מדבר על הרווח בין הדרגה הראשונה לשניה. מצד שני, מסתתרים שם שני צלילים. דו# ורה. והפיתרון: למרווח בין דו ל-דו# (21 טון) נקרא סקונדה קטנה ולמרווח בין דו לרה (טון) – סקונדה גדולה.

אותה שיטה ניישם גם על המרווח הבא – טרצה. טרצה גדולה מתארת את המרווח בין שורש הסולם לדרגה השלישית – מי (2 טון). טרצה קטנה – המרחק בין דו לרה# (טון וחצי).

השאירו תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here